כשאהבה, בית ומשפחה נפגשים, רק טוב יוצא מזה
אבא שלי תמיד אהב שני דברים במיוחד: אותנו, המשפחה שלו, ונדל"ן.
היום כשהוא בן 95 בדיוק, הוא עדיין חוזר על הטענה ש"נדל"ן לא מוכרים" וש"משפחה זה הכי חשוב בעולם", ששם מצוי האושר האמיתי, בסופו של דבר.
כשהשתחרר כסא"ל מצבא הקבע בגיל 40, נהגו המשתחררים הטריים לשפץ את הבית, לקנות אוטו חדש ולנסוע לחו"ל, בכספי מענק השחרור. אבל אבא שלי קנה חלקת קרקע קטנה, בחולות עבר הירקון של תל אביב, כי זה מה שיכל לאפשר לעצמו באותה עת.
בהמשך היה מדי פעם רוכש נכס להשקעה במיקומים בלתי אטרקטיביים בעליל לזמנו, כגון דרום רחוב אבן גבירול, רחוב ריינס מעל מכבסה ועוד.
וכשהופשר השטח בעבר הירקון, הלא היא שכונת רמות צהלה כיום, התמניתי למכור נכסים משפחתיים כדי לממן עסקת ביצוע מול קבלן, לצורך הקמת מבנה בן חמש קומות.
באותה תקופה ניתן היה לבצע תכנוני מס, ולכן מיהרנו למכור ראשונה את דירת אחותי, שעמדה להינשא בתוך ימים ספורים, היות ולבעלה לעתיד הייתה דירה על שמו ורצינו להימנע מחבות מס שבח.
אלא שממש ערב החתימה נפטר אביה של הקונה והיא בילתה את השבעה בבית הוריה, בישוב בדרום הארץ. מתוך הבנת המצב הרגיש, נסענו לבית האבלים, נכנסנו לחדר צדדי וחתמנו על ההסכם בלחש.
אותו בית שאכן קם ונבנה, הפך לסוג של קיבוץ עירוני, בו מתגוררים כיום הורי, שתי קומות מתחת אחי הצעיר ומשפחתו ובדירת הגן, אחי הגדול ומשפחתו.
שלושה דורות נעים מקומה לקומה, משאילים חפצים, חולקים בבישולים, מבלים זמן ביחד ואפילו חולקים ברכבים, במיוחד בפיג'ו החבוטה המשמשת בשר תותחים לנהגים החדשים במשפחה, מזה למעלה מעשור.
יומולדת שמח לאבא שלי האהוב, שגר בתוך אהבת הבית והמשפחה, אהבה שבאה לביטוי בנתינה אוהבת ומביאה בכנפיה עדנה ולו ואמי, לעת זקנתם.
