הלוחשת לקירות - ויולט דלל

בתחילת 1989 הגעתי ליפו ופגשתי שכנה מרחוב הצדף, שלא הייתה דומה לאף אדם שהכרתי קודם.
שמה היה ויולט דלל ואני קראתי לה: הלוחשת לקירות

ביתה של ויולט (הקומה העליונה) ברחוב הצדף ביפו

בפברואר 1989 זכינו בבית פרטי קטן ברחוב השחף, במכרז הראשון שפרסמה חברת עמידר ביפו של פעם, שכמעט אף אחד לא רצה לגור בה בזמנו.
ברוב התלהבותי הגעתי לחורבה שרכשנו עם פטיש 5 קילו והתחלתי להרוס קיר מיותר לטעמי. לאחר זמן מה הופיעה מהרחוב אשה חייכנית, בת בלי גיל, והתעניינה בקול שקט מי אני ומה אני עושה.
כך התחיל ספור האהבה שלי עם ויולט דלל, שכנתי מרחוב הצדף, שנפטרה לפני שש שנים בדיוק.

ויולט בשנות השבעים בתל אביב (צילום: צחי אוסטרובסקי)

לאחר קריירה מתוקשרת וסוערת כספרית של הבוהמה התל אביבית של שנות השישים והשבעים, התגלגלה ויולט לעסוק בעיצוב פנים.
סגנון העבודה שלה היה ייחודי: היא הייתה תופסת פינה בדירה שעמדה לעצב, ופשוט יושבת שם לאורך זמן, מתחברת אל הבית. לאחר מכן החליטה היכן תתחיל העבודה, ומשם הדברים פשוט התגלגלו.
היא מעולם לא הכינה תכניות מסודרות ולכן העסיקה רק בעלי מקצוע שהכירו והבינו אותה.

רהיטים עתיקים כחלק מסגנון העיצוב

בדירות שעיצבה הייתה ויולט משלבת רהיטים משוק הפשפשים, חלקם בתוך נישות שנבנו במיוחד עבורם במהלך השיפוץ.
ותיקי המוכרים בשוק הפשפשים הכירו אותה היטב. אחד מהם סיפר איך רכשה ממנו לפני שנים רהיט אך מעולם לא טרחה לאסוף אותו משם והסתפקה בידיעה שהוא שלה.

כשנפגשנו גרה ויולט ברחוב הצדף בדירה מדהימה ששיפצה (כמה פעמים) מבפנים ומבחוץ.
החלונות לא היו סימטריים, החללים היו מחולקים בחלקם, כל מעקה נראה שונה מרעהו. מעל המקלחת היה סקאיי לייט ואפילו המטבח היה בנוי משני אזורים נפרדים, כאשר כל נושא השטיפה וההדחה נדחק לחדרון צדדי.

החלל המרכזי בדירה ברחוב הצדף, כולל סקאי לייט ועץ

מבט מקומת הגלריה, דרך מעקה יצירתי

חדר הרחצה עם סקאי לייט מעל למקלחת

בשדרות ירושלים רכשה ויולט דירת שיכון משמימה  והפכה אותה ללופט עוצר נשימה.
את התקרה חשפה וגילתה דוגמא מפתיעה טבועה בה, אותה השאירה חשופה כמובן.
הרצפה חופתה בלוחות עץ צבועים בלבן והחללים חולקו בדלתות מתקפלות גדולות.
נישות נבנו במיוחד לקבל את הריהוט משוק הפשפשים והמטבח היה רובו ככולו באי אחד גדול בסלון.

הדירה בשדרות ירושלים ביפו, עם תקרת הצלעות

חלוקת החללים בדלתות מתקפלות

המטבח בדירה בשדרות ירושלים

ואחרון חביב – הבית ברחוב למרטין.
כדרכה בקודש, לאחר שרכשה את הבית מיהרה ויולט להכיר את השכנים.
לאחר מכן שיפצה עבורם את החזיתות הקרובות לביתה החדש, גם כי ראתה בהם סוג של משפחה וגם כי הייתה חייבת שהכל יתחבר.
בהמשך שינתה את החלל הפנימי, חצתה אותו והעמיקה את הרצפה בחלק, עיטרה באריחים וצבעים ויצרה אזורי חוץ ופנים מזמינים וכמובן – מיוחדים כמו שרק היא ידעה לחלום ולהוציא לפועל.

ויולט דאגה לטפח את חזיתות השכנים, הסמוכות לבתיה

אזור חוץ מימין והכניסה מהחצר

בדרך פלא, הכל מסתדר בסוף והופך לבית מגניב

חדר הרחצה שעיצבה ויולט

עוד ספור קטן שסיפרה לי ויולט בזמנו.
בשנות התשעים היא מכרה מגרש בארסוף, במחיר ללא תקדים.
לאחר ששולמה התמורה, יצאה ויולט למסע קניות ברחבי תל אביב עם שתי אחינותיה.
הם נכנסו לחנות חשמל וקנו שלושה מקררי ענק.
נכנסו לסוכנות מאזדה ואמרו למוכר: תן לנו שלוש מאלו.
"הם היו בטוחים שזכיתי בפיס" חייכה ויולט את חיוכה המקסים "ועניתי להם שהרווחתי אותו בידיים הללו ובעבודה קשה".

בגיל 78 נפטרה ויולט, כשהיא נראית בת 60 לכל היותר, והותירה אחריה כמה וכמה יצירות אמנות לגור בהן.