חגג על הגג

מי עוד היה עולה על הגג כדי לבדוק? גם הגגן לא האמין שכך יהיה...

לפני כעשור וחצי, כשאחינו מצרפת נהרו בהמוניהם לרכוש דירות בתל אביב, נכנס למשרדינו אדם מיוחד בשם פול (שמו האמיתי שמור במערכת)  שביקש דירה בתל אביב אבל בסגנון אחר.
פול התרשם ממשרדינו ברחוב השחף, התלהב מהפרגולה, מהגפן ומהענבים שהשתלשלו מעל ראשו, וחזר וציין כי לא ראה בת"א או ביפו משרד גם מעוצב וגם אותנטי כדוגמתו, והתעקש שאנחנו נהיה אלו שימצאו לו נכס מיוחד ביפו.

ואכן, לא חלף זמן רב ומצאתי לפול דירת גג בעג'מי, במבנה ישן ומקסים, עם גג רעפים דולף.
פול נדלק על הדירה, ניהל מו"מ קצר וענייני ורכש אותה במקום, לשפץ את כל הנדרש מהיסוד, וקודם כל - לפתור את בעיית הגג הדולף מהשורש ללא דיחוי ולהחליף אותו בשלמותו.
המלצתי לפול להסתייע בשירותיו של גגן אמין ומקצועי שהכרתי, אלא שאותו גגן, שהיה עמוס מאוד,  לא יכול היה להתחייב לבצע את העבודה לפי לוחות הזמנים של פול.
לפיכך מצא פול גגן אחר בהמלצת שכנו לקומה.
בשל פערי השפות, ביקש פול ממני להצטרף כמתרגם לפגישה עם הגגן, אשר התגלה כאיש מקסים, חייכן, נמרץ ושופע בדיחות וסיפורים משעשעים.

הגגן העריך את עלות העבודה בכ-30 אלף ₪ (במחירי דאז), אך יהיה זקוק למדידות בפועל בסיום העבודה, לצורך חישוב המחיר הסופי.
בשלב זה, וליתר ביטחון, צילמתי את צ'ק המקדמה על שליש מהסכום, אותו קיבל בסיום הפגישה. הגדלתי ראש והוספתי על הדף את המחיר למ"ר ואף את הבידוד המובטח. לבקשתי חתם הגגן על המסמך. 

פול היה צריך לחזור לפאריס וביקש שאפקח על העבודה. ומאחר שלא סמכתי על הגגן, ביקרתי מדי יום בדירה.
העבודה התקדמה כמתוכנן, אלא שהגגן הנחמד והחייכני הפך עורו, לא חדל מלגעור בעובדיו, לקלל אותם בגסות רוח וכלל לא דמה לבעל המקצוע החביב שפגשנו בתחילה.
עם סיום הקונסטרוקציה שילמתי את השליש השני, ומקץ כמה ימים הוזמנתי לראות את היצירה המושלמת. הגגן, כולו נופת צופים, מיהר לתאם עמי פגישה נוספת בדירה, לצורך סיום החשבון.

אלא שזכר התנהלותו מול עובדיו טרד את מנוחתי, ולכן החלטתי לעשות מעשה. יחד עם מזכירתי הגעתי לדירתו של פול, טיפסתי במאמץ רב על הגג, חמוש במטר ומדדתי כל שיפוע, אורך, מרזב וזווית. מזכירתי רשמה את הנתונים, ועם שובנו הכינה גיליון אלקטרוני מפורט לעלות העבודה.

כשהגיע הגגן למחרת בצעדים עולצים, הזדרז והושיט לי צטל'ה קטן שעליו שרטוט, כמה מספרים ומתחתם - מוקף בעיגול - סכום של 29 אלף שקל. "1,000 שקל פחות מההערכה המוקדמת", בישר לי בחגיגיות.

הבטתי בפתק וציינתי: "רוחב הגג כאן הוא 3.40 מטרים ולא 3.90, ורוחב הגג השני  - אפילו 60 ס"מ פחות".
הגגן הביט בי בתדהמה. לא הספקתי לומר ג'ק רובינזון והוא כבר טיפס על הגג, עם מטר בידו. "3.55 מטרים", קרא לעברי, בניסיון נואש. "3.37, אבל עיגלתי כלפי מעלה" עניתי לו.

הגגן ירד וישבנו לשולחן. הפעם הוא כבר לא חייך. הוצאתי את הגיליון המודפס, קראתי מידות וחישוב מ"ר והכפלתי ב-70 שקל.
הגגן זינק מכסאו: "אמרנו 90 שקל למ"ר".
שלפתי את הנייר החתום על ידו מפגישתנו עם פול: "70 שקל למ"ר", הראיתי לו את הרשום.
"אבל זה לא כולל בידוד",  ניסה הגגן להתווכח.
"כתוב - כולל בידוד ברקאי", הראיתי לו.
הגגן ישב מחריש, מובס וחרד, בעודי מקריא את הסיכום הכולל.

"סך הכל יצא 19,800 ₪, הודעתי לו בחיוך. "קיבלת עד כה 20 אלף. 200 שקל בחזרה בבקשה", הושטתי את ידי.
הוא נותר ישוב והמום.
"200 שקל עודף בבקשה", חזרתי, מזרז אותו בתנועת אצבע.
האיש קם בתנועה איטית, הושיט שטר ביד רועדת ונותר נטוע במקומו.

הודיתי לו בחיוך רחב ואדיבות, והראיתי לו את הדלת.
הייתה זו הפעם האחרונה שבה נראה הגגן ה"חביב" בשכונתנו.
פול לעומת זאת הפך לחבר של אמת, ועד היום אנחנו נפגשים בכל ביקור שלו בישראל ובכל ביקור שלי בפאריס.